<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — בתי מדות בית ראשון</h1>
<h2>דף ה.</h2>
ודיני קל וחומר נחלקים לכמה גוונים. חדא מחדא אמרינן יוכיח, כלומר דבר זה יוכיח דאע"פ שיש בו הך חומרא אין בו הך חומרא דאתה רוצה ללמוד, וכן קולא הכי, או פירכא. וצריך בחדא מחדא פירכא שיש בה קולא או חומרא או חשיבות, אבל לא פירכא כל דהו, כמו מה לשם יושב בפ' קבלה (זבחים ט"ז ע"ב), וכמו מה לכסף שכן פודין בו הקדשות (קדושין ה' ע"א), שאינו לא קולא ולא חומרא ולא חשיבות גמור, וכמו הך בפ' קמא דזבחים, ק"ו מעולה ומה עולה שאינה מכפרת וכו' עד לא ראי זה כראי זה וכו' מה להצד השוה שבהם שכן ישנו בצבור כביחיד, דהוי חדא מתרתי ופריך פירכא כל דהו, אבל בראשונה שהיה עושה קל וחומר מעולה לבד לא פריך האי פירכא כל דהו הוי חדא מחדא, וכן גבי שלמים לבד לא פריך, וכהנה רבות בתלמוד. אבל חדא מתרתי פרכינן פירכא כל דהו [ואע"ג דלא הדר דינא ואתי במה הצד. וחדא מתלת אי הדר דינא ואתי במה הצד פרכינן כל דהו, ואי לא קולא וחומרא פרכינן ולא כל דהו].
<h2>דף ה:</h2>
עוד, בדבר דאתי מדינא, כלומר חדא מתרתי או מתלת, צ"ל הצד השוה שבהם, כדאיתא פ"ק דב"ק (ו' ע"א) הצד השוה שבהם שממונך ושמירתן עליך וכו', וכן בפ"ק דקדושין בכמה דוכתין גבי כסף ושטר וביאה.
עוד בדין קל וחומר, יש היכא דאתיא חדא מתרתי, פעמים שיש בכולי דינא כללא, שיש פירכא בשני מלמדין על אחד מה שאין בחבירו, ויש דאתי בפלגא דדינא, כדפריך מה לפלוני וכו', פלוני יוכיח ואין פירכא ביה.
<h2>דף י:</h2>
מסתפינא מרבוותא לחדש דין ומשפט חדש לא שמעתי מרבותי ולא קבלתי מהם, ועל כל פנים אחוה דעי אף אני, והרואים ידינוני לכף זכות, כי ההכרח הביאני עד הלום, ורבותינו הקדמונים הביאוני אל הדרך הזה, על אודות תיקון ק"ו הקשו ולא נמצא טעם נכון אצלי בלתי על הדרך הזה.
הקשו בפ"ק דקידושין (י' ע"ב) על הא דבעי להוכיח דכסף מאכיל בתרומה מק"ו דביאה שאינה מאכלת בשפחה כנענית, ומה שפחה כנענית דביאתה אינה מאכילתה בתרומה אף על ידי חופה, כסף גומר בה, זו שביאתה גומרת בה ע"י חופה, אינו דין שיהא כסף גומר בה, והקשו נימא דיו בסוף דינא שלא יהא כסף גומר בה רק ע"י חופה, דדיו בסוף דינא כמו ביאה, דמינה ילפת הוי סוף דינא, כדאמרינן פרק כיצד הרגל (ב"ק כ"ד ע"ב) ותהא קרן חייבת נזק שלם בחצר הניזק מק"ו וכו', ונראה דלא אמרינן דיו בסוף דינא אלא היכא דיכילנא לעשות הלמד כמו המלמד בסוף דינא לגמרי ולא יהיה למטה ממנו כלל, ואם יצטרך לומר דיו בסוף דינא לגרוע כח הלמד יותר מן המלמד בסוף דינא, אז ילפינן מתחלת דינא לבד, והטעם כי אין סברא שיהיה דבר שהוא למעלה בדבר אחד למטה ממנו בדבר אחר, דהא דשן ורגל לגבי קרן וכן כל כיוצא בו דאמרינן דיו בסוף דינא, הוי לגמרי בסוף דינא לא פחות ולא יותר להתחייב חצי נזק כמו קרן בר"ה דהוי סוף דינא, אבל הכא אם נאמר דיו בסוף דינא שלא יהא כסף גומר בה כי אם ע"י חופה אז יגרע כחו מביאה שהוא סוף דינא, שהרי ביאה מועילה בתחלת קנין ובסוף קנין, בתחלת קנין כמו ביאה ואחריו חופה ובסוף קנין כמו כסף או שטר ואחריו ביאה, אבל כסף אם אינו גומר לא יועיל אלא בתחלת קנין כמו כסף ואחריו חופה או ביאה, אבל סוף קנין אינו מועיל דכסף אחר כסף אינו מועיל, דמאי אלימא האי כסף מהאי כסף וגם אחר שטר או שאר קנינים כדפירשתי, ונראה הטעם משום דהויות שוות או מסברא או מהיקש, ואין סברא שיהא כסף מועיל יותר מביאה כמו בשפחה כנענית ופחות מביאה בבת ישראל באישות, ולכך יש ללמוד מתחלת דינא כדפרישית. והשתא יוצא מזה דין חדש דהיכא דאמרינן דיו בסוף דינא יצטרך להורע כח הלמד מן המלמד שבסוף דינא, אז לא אמרינן דיו בסוף דינא אלא ילפינן מתחלת דינא. המלמד אדם דעת יודיעני דרך אמת לפלס מעגל ללכת מישרים בתורתו אמן אמן.
